עברו כבר כמה שנים טובות מאז קראתי את מאמרו של אילון גלעד, "אגרטל": חפץ יום יומי – מילה מסתורית (הארץ, 2013) בשקיקה, עם הקפה של הבוקר במרפסת. אני אוהב אגרטלים ואני מאוהב במילים, ולפגוש את השניים מעל דפי עיתון הבוקר המדכאים-משהו, ריגש אותי במיוחד. סופסוף סוגיה ראויה: מהיכן הגיע האגרטל ומה פשר שמו.

בתמימותי, חשבתי שמקור המילה הוא בהלחם, צירוף של שתי מילים, אגר וטל. נשמע הגיוני, לא? אך מתברר שזו אטימולוגיה עממית ותו לא, שיש הסברים אחרים למקור המילה, וכלל לא ברור מי מביניהם הוא הנכון. למעשה, בין החוקרים השונים ניטש ויכוח ער ואמוציונלי מאוד בשאלת מקור המילה, מה שמלמד אותנו שיש גם פרופסורים נכבדים שלוקחים קשה מדי את העיסוק שלהם, ושבני אדם הם בני אדם – ימצאו תמיד על מה לריב ועל מה להתווכח ולהתנצח. לטוב ולרע.

הסבר אחד גורס שמדובר בגלגול של המילה היוונית "קרטלוס" (אגרטלוס נשמע שם חמוד לאללה, יש להודות). הסבר אחר מציע שזו בכלל מילה מהשפה השומרית – שם הוא נקרא "אגרדל" – א (מים), גר (אגר) ודל (רחב). כלי רחב לאיסוף מים. ואולי המקור הוא מפרסית, שם יש את הקירטל, שהוא מעין נאד עור למים ומשקאות משמחי-נפש אחרים (יין, בירה, או וויסקי משובח). בוויקיפדיה מספרים על אפשרות נוספת, לפיה מקור המילה אגרטל הוא מהחיתית, שם קראו למיכל נוזלים בשם קורטל (Kurtal).

לכל שפה ולכל תרבות האגרטל שלה, ויהי מקור המילה אשר יהיה, השימוש הנוכחי במילה הוא גלגול מודרני שהוצמד לאגרטל בן ימינו. פעם היה זה, בכלל, כלי קיבול לנשיאה, אגירה ואחסון מים, כנראה סוג של קנקן עור או בכלל נאד (טיהי!) לנשיאת נוזלים. מתישהו בין המאה ה-17 ל-20 (שוב, תלוי את מי שואלים), חודשה המילה ונכנסה לעברית בת זמננו כדי לתאר כלי בית, ונשארה במשמעותה זו גם לימינו.

האגרטל מופיע בתנ"ך פעמיים, מקרה נדיר למדי בשפתנו, וגם הפעמיים האלו מתרחשות באותו הפסוק בספר עזרא, שם מונה המחבר את רשימת המלאי של כלי המקדש: שלושים אגרטלי זהב ואגרטלי כסף במניין של אלף מחלפים, תשעה ועשרים, ללמדנו שמלבד שיטת מנייה מוזרה, היה לחבר'ה התנ"כיים שלנו גם טעם הורס באקססוריז לבית, כמובן.

בבתים פולניים – וכאן הכוונה לפולנים כקונספט, לאו דווקא כעדה ספציפית – לא היו אגרטלים, היו ואזות. רצוי של רוזנטל. כשחושבים על זה, זהו צירוף משעשע ומתגלגל על הלשון, אגרטל רוזנטל. במלרע. ואולי גם רוזנטל מגיע בכלל משומרית? או אכדית? לכו תדעו (לא באמת).

מרוב המילים והשפות והזמנים, נהיה לי כבר כאב ראש. ולכן אני מרשה לעצמי להמשיך ולהאמין, באמונה שלמוי, שאגרטל הוא אגר + טל, ומדחיק את שאר האופציות. כי בתכלס, אם יוצאים לרגע מהמשחק הבלשני-בלשי הזה, אגרטל, או ואזה, או קרטלוס, או קורטל, או אגרדל ושאר המילים הנפלאות האלו, הוא דבר משובב לב ונפש כשלעצמו, בלי קשר לשם שהדבקנו לו.

בצילום: אגרטל מתוצרת טל.