בכל פעם שאני מסתכל על האגרטלים שלי קורה איזה משהו: חיוך קטן, מחשבה מתפרצת, נחשול יצירה, או סתם רגע כזה של התרגשות והכרת תודה בכוחו המושך של כלי אחד ללמד אותי, אותנו, שיעור בצניעות ובביטחון העצמי שבפשטות

יש מעט מאוד אגרטלים שזכו למעמדו של "אגרטל פורטלנד", כד זכוכית שנוצר במאה הראשונה לפני הספירה (כן, הוא זקן יותר מישו) ושילהב את דמיונו של אחד מאבות התעשייה הקרמית ואמן מדהים בפני עצמו, ג'וזאיה וג'ווד. במשך ארבע שנים ניסה וג'ווד להעתיק את האגרטל המקורי, ולבסוף הצליח ליצור העתקים מופלאים מקרמיקה - שהפכו בעצמם לעבודות אמנות מרתקות ומעוררות השראה

זרם האר-נובו הוא נקודת מפגש מופלאה ומיוחדת, בין אמנות לאומנות, בין צורך בשוק לבין צורך רגשי ועמוק ליצור. בין מוצר יומיומי ושימושי לבין אמירה אמנותית ואקספרסיבית, שבאה לידי ביטוי במיומנות טכנית גבוהה, עיטורים אינטנסיביים ומוקפדים, והרבה מאוד השראה מהטבע

כלי עבודה ישנים, גלובוס מצהיב, חולץ פקקים גס, כורסאת עור מפנקת מהמאה הקודמת, פלאסק נדיר לאלכוהול · טרנד ה-Mantiques (חיבור של Man + Antiques) תופס תאוצה, והוא התחביב המושלם לילד המגודל שבתוכנו

פעם לא אהבתי גווני פסטל, שנראו לי חיוורים ועייפים לעומת הפיגמנטים החזקים והבוהקים. אבל עם השנים מצאתי בהם יופי הולך וגובר, בעדינות שלהם, בתחכום שלהם, ובדרך שבה הם משתלבים בסביבה ובו בזמן שומרים על ייחודיות וקסם

גם במאה ה-24, כמו בכל זמן אחר ומקום אחר על פני היקום האינסופי שלנו, קרמיקה היא אחת מטביעות האצבע הבולטות, האופייניות והבלתי-ניתנת לערעור, של האנושות והאנושיות

לפי אסתטיקת הוואבי-סאבי, ההזדקנות היא תהליך אצילי שמוסיף יופי ועומק, כוח ומשמעות לחפצים. מספלים שמתיישנים ונצבעים בצבעו המכתים של התה ועד כלי אוכל, כדים ועציצים שמעוצבים בסגנון חופשי, משוחרר ונאמן לטבע

האגרטלים שלי מתחילים את דרכם כחתיכה קטנה של בוץ המוטחת במרכז האובניים, ועוברים תהליך שלם ומרתק שכולל עיצוב, שיוף, שריפה, צביעה, שריפה חוזרת, וכל הכיף שקשור בשיווק, ובצילום ובכתיבה עליהם. הנה כמה מילים על תהליך היצירה שלי ועל הדרך שבה אני עובד

בתמימותי חשבתי שהמילה "אגרטל" היא פשוט חיבור בין "אגר" ו"טל". מתברר שהסיפור הרבה יותר מורכב, ומקור המילה אגרטל נותר עדיין מסתורי