בכל פעם שאני צופה בסדרת טלוויזיה או סרט, אני שם לב, באופן חצי-מודע ולגמרי לא מכוון, לכלי הקרמיקה שמופיעים בתוך הפריים. לאגרטל שמונח על קצה המזנון בסלון, מטושטש ולא בפוקוס, אבל עדיין מובחן מאוד וברור. פורצלן. קשה לפספס את העדינות ואת התנועה הזורמת שלו, את הלבן המלכותי הצחור ואת השקיפות לא-שקיפות הכל כך אופיינית. לספל שבו הגיבורה מכינה לעצמה קפה ראשון של בוקר. ספלי וולמארט או טסקו, אני קורא להם, חמישה דולר או אפילו פחות. ועדיין, קרמיקה. לקערת הקורנפלקס של הילדים. לאריחים המצויירים. לעששית הקטנה והמחוררת שמחזיקה בתוכה נרות רומנטיים בסצינה דביקה (אלמלא הקרמיקה, הייתי בטוח מזפזפ בשלב הזה).

כלי קרמיקה מקסימים בסדרה "The leftovers".

החפצים האלו משתלבים בסדרות האלו כדי לתת תחושה של מקום ושל בית. הרי לא סתם הם נמצאים שם, באולפן, על הסט. מישהו הלך וקנה אותם, במיוחד, כדי שיאמרו משהו. כדי שיספרו סיפור בלי מילים. כדי לחזק את הנרטיב ואת העלילה. כדי לתמוך בתסריט. לחדד את המסר. אני מדמיין לעצמי עוזר או עזרת הפקה, מחפשים את האגרטל המושלם. זה שיעמוד לשתיים שלוש שניות מאחורי הגיבור, ניצב לא מודע בכלל, לדרמה שמתחוללת אל מול עיניהם של מיליוני צופים.

בחלק מהמקרים, משתמשים בקרמיקה כדי לספר סיפור רקע, להניח את התשתית לעלילה. בצילום למטה, תראו דוגמה טובה לכך מתוך "משחקי הכס". תחשבו כמה כלי קרמיקה נכנסו לפריים אחד, רק כדי למקם את העלילה ולספר לנו באיזו תרבות, אווירה וסגנון היא מתקיימת:

כמו למשל, מעניין אותי ממש לדעת מה חשבו מעצבי התפאורה בסצינת הפתיחה של "עמוק באדמה", כשהניחו כל כך – אבל כל כך – הרבה כלי קרמיקה על שולחן ארוחת הבוקר של משפחת פישר.

במיוחד אני אוהב את כלי הקרמיקה בסדרות וסרטים עתידניים, משום ששם המחשבה היא לא פעם כפולה. איך מביאים אל תוך הפריים את האל-זמניות, העל-זמניות, של קרמיקה שימושית? איזה אובייקט יכול להיות מסורתי ובסיסי כל כך, ובו בזמן עדכני ועתידני? כשמעצבי התפאורה עושים את עבודתם נאמנה, נוצרים רגעים מרגשים שחוץ ממני, וקרמיקאים אחרים, כך נראה, אף אחד לא חווה.

זו סגולה מיוחדת של יוצרים: לזהות את טביעות האצבע של האמנות שלך, של האומנות שלך, להיות חלק משבט גלובלי, בינלאומי, שאין לו גבולות זמן מקום או זמן, של יוצרים בחומר.  אני מתבונן באגרטל גלזורת הקריסטל ב"קפריקה", סדרה מזמן אחר וכוכב לכת אחר, ובכל זאת, כ"כ מוכר.  באגרטלים השמנמנים שמונחים בארון המטבח של גיבורה מיוסרת ב"The Leftovers" שוברת הלב. בפריטי הקרמיקה משובבי הנפש בסלון המפואר של פרייז'ר קריין, עתירי קסם וייחוד. בספלים שמהם שותים הגיבורים שלי, שלנו, את הקפה ואת התה שלהם. זולים או יקרים, תעשייתיים או בעבודת יד, לכל אחד מהם יש צבע שהוא מוסיף לסיפור ורעיונות שהוא מתקשר פנימה, אל תוך העלילה.

ברוב המקרים, ההחלטות האלו הן בלתי מודעות, והן מתקבלות ברקע, הרחק משליטתו של הבמאי ומבלי שהשחקנים, למשל, יבחינו בהן בכלל. וזה בדיוק מה שמאפשר למעצבי התפאורה להתפרע. כשהם עושים זאת נכון, הם מקבלים לידיהם דומיין שלם, מגרש משחקים שבו אין התערבות ואין הפרעות, ובתוכו הם יכולים להביא את עצמם פנימה, ליצוק משמעות, להוסיף רבדים, להעשיר את חוויית הצפייה.

הצוות על סיפון וויאג'ר (בסדרה הנושאת את אותו השם, מסדרת סטאר-טראק) שותה את המשקאות שלו בספלים וכלי קיבול שונים ומשונים לאורך הסדרה, ובכל זאת, מבין כולם בולטים הספלים והמאגים ההו-כה-ארציים. מיינד יו, אנחנו במאה ה-24, בקצה השני של הגלקסיה, ומצחיק לחשוב שהקרמיקה היא אותה הקרמיקה, גם שם, ובכלל, האם ספינת חלל שיוצאת למסע ממושך מצטיידת, מראש, בארגזים של כדים, ספלים, צלחות עדינות ונוגות? או שמא משכפל המזון יכול לייצר תה ארל גריי, חם, לקפטן פיקארד, ועל הדרך לכייר לו גם מאג קרמיקה מושלם? פלא, אני אומר לכם. לי זה לוקח שבוע, שתי שריפות עד ל-1220 מעלות, ומלא עבודה מסביב.

וזה מעניין, כי כשהתסריטאים כתבו את הסצינות האלו, ומעצבי התפאורה בנו אותן, הם לא בחרו את האופציות הריאליסטיות. הרי אם לנסות ולהיות ריאליים, לרגע, יהיה סביר שבספינות חלל נמצא סוג מאוד מסוים ומוגבל של כלי אוכל, שיהיו עמידים ביותר, סטנדרטיים ככל האפשר, ומן הראוי שספינה שבה יש הקצבת מזון בגלל מגבלות אנרגיה, היו חוסכים קצת על ייצור כלי הגשה יוקרתיים פעם אחר פעם, ומתמקדים בליצור אוכל עבור הצוות, ואוכלים – לא עלינו – מצלחות רגילות.

ובכל זאת, כלי הקרמיקה משתרבבים לשם, על האגרטלים והספלים, הצלחות והקדירות, וכל זה כדי לספר לנו שגם במאה ה-24, כמו בכל זמן אחר ומקום אחר על פני היקום האינסופי שלנו, קרמיקה היא אחת מטביעות האצבע הבולטות, האופייניות והבלתי-ניתנת לערעור, של האנושות והאנושיות. כך הם מצליחים באופן נועז להגיע לאן שאף איש לא הגיע קודם לכן, ואל המקומות שבהם ספלון פורצלן לא דרך וקערת פירות לא ביקרה.